|
בנייה ירוקה, מעצם טבעה, מייצגת הסתכלות גלובלית, ועל כן היא גם מוגדרת כבנייה אקולוגית. יש הקוראים לה "בנייה חכמה", שכן היא מיועדת לשפר את איכות הבנייה הקונבנציונלית בלא כל קשר לסגנון האדריכלי.
הקו המנחה של בנייה זו אינו מתבסס רק על קו הבניין ועל קו מגרש מוגדרים, אלא על מבנה איכותי אשר מושפע מהסביבה, משפיע עליה ומהווה חלק ממנה. בשל קו החשיבה הזה, שלב
איסוף הנתונים משמעותי ביותר. בשלב זה מגדיר האדריכל את אופן העמדתו של המבנה על המגרש. בין השאר יש משקל חזק למיקום המבנה ביחס לשמש (זווית העמדה), אשר משפיע על יכולתו של המבנה לנצל אנרגיה סולרית ואור טבעי.
אוורור טבעי באמצעות הרוח המקומית
במבנה ירוק מושם דגש על ניצול נבון של משטר הרוחות המקומיות, ובהתאם לכך מתוכננים פתחי המבנה באופן שיאפשר אוורור טבעי יעיל. אוורור כזה חוסך חלק מהוצאות האנרגיה השוטפות, מקטין משמעותית את הצורך במתקן מיזוג אוויר בעל תפוקה גדולה, ומשפר את איכות החיים במבנה.
האוורור הטבעי נועד להביא את הנוחות התרמית של האדם לשיאה. נוחות זו מבוססת בין השאר על תחושה סובייקטיבית של גוף האדם כשהוא מצוי בתנאים תרמיים מסוימים. הרגשת תחום הנוחות משתנה מאדם לאדם, אולם קיים תחום
ממוצע - והוא תחום הנוחות התרמית. אוורור טבעי מסייע בהשגת נוחות זו, תוך השקעה מינימלית של אנרגיה.
אוורור טבעי מושג בשני אופנים: על ידי הרוחות, ועל ידי ריבוד תרמי. הוא מבוסס על העובדה שמשב אוויר על גוף האדם משפר את ההרגשה ונותן תחושה של הורדת הטמפרטורה בשלוש עד ארבע מעלות צלסיוס - וזאת ללא הורדה מעשית של טמפרטורת האוויר. בדרך כלל האפקט מושג על ידי ייבוש העור באמצעות משב אוויר חיצוני, אבל באזורים יבשים מקובל לספק פתרונות אשר דווקא מעלים את הלחות ומשפרים בכך את ההרגשה.
האוורור טבעי מתבצע, כאמור, באמצעות ניצול רוחות מקומיות. ניצול מוצלח של גורם זה מתרחש בעקבות תכנון מקצועי ומחושב של גודל פתחי המבנה ומיקומם,יצירת ארובות אוורור, ושימוש באלמנטים חיצוניים שונים. אלמנטים מסוג זה
יכולים להיות בנויים או טבעיים, כמו עץ או צמחייה. בהיותם סביב מעטפת המבנה הם משפרים את החדרת הרוח, בכך שהם מאפשרים את הכנסתו של האוויר באופן פסיבי לחללי המבנה בעונת הקיץ.
בסוג זה של אוורור קיימת חשיבות רבה לגודל הפתחים וליחס בין פתחי כניסת האוויר לפתחי היציאה. היחס משפיע על מהירותה של זרימת האוויר בחלל.
הגובה של פתחי הכניסה והיציאה של האוויר, ומיקומם של פתחים אלה, מכתיבים את גובה הנתיב של זרימת האוויר בחלל. הזרימה היעילה ביותר מתרחשת באזור שבו יש תנועה מתמדת (פעילות) של אנשים. תכנון נכון של המחיצות הפנימיות במבנה (קירות פנים), מאפשר פיזור נכון של משב האוויר וניצול מרבי של האוורור הטבעי בכל חללי המבנה.
יש לקחת בחשבון מחסומי רוח ("הצללת רוח") סביב המבנה, כדוגמת צמחייה, בניינים סמוכים וגדרות. הללו יכולים להפריע לחדירת הרוח למבנה, ואף למנוע אותה כליל.
אוורור על ידי ניצול הריבוד התרמי
אוורור זה מתבסס על העובדה שאוויר חם, שהוא קל מאוויר קר, שואף להתרומם.
תכונה פיסיקלית זו מאפשרת ניצולו של אוורור טבעי בחללי המבנה, על ידי שחרור אוויר פנימי חם ולח יחסית ויצירת סחרור (סירקולציה) של אוויר בחלל. האופן הפשוט ביותר להשגתו של אוורור מסוג זה הנו יצירת חללים גבוהים, כך שהאוויר החם עולה מעל לגובה שבו נמצאים האנשים. מיקומם של פתחים בצמוד לתקרה מנקז את האוויר החם החוצה. למעשה, אלמנט זה נוצל רבות בבנייה המסורתית במזרח התיכון (בנייה שבה נעשה שימוש גם בכיפות לאותה מטרה), ובאחרונה גם במבנים מודרניים.
תכנון פתחים ליצירת סחרור אוויר
תכנון נכון של פתחי כניסת אוויר מחזית מוצללת, יוצר אף הוא סחרור של אוויר ומוריד את הטמפרטורה בחלל.
צוהר עליון גורם לשחרור גבוה של אוויר חם בעונת הקיץ, וליצירה של תת-לחץ ושל יניקה מבוקרת של אוויר חיצוני. הדבר
מתאפשר בעיקר מהחזית הצפונית המוצללת, או מאזורים מוצללים אחרים סביב מעטפת המבנה. אלמנט ההצללה יוצר סחרור של אוויר קריר בחלל, וגורם להורדת הלחות בו. הוא יעיל כאלמנט אוורור רק בעונת הקיץ, אך גם בעונת החורף הוא מביא תועלת, שכן הוא מסייע להחדרת אור טבעי ואנרגיה סולרית לחללים פנימיים במבנה.
נקודות מפתח באוורור טבעי פסיבי
שחרור עליון של אוויר חם דרך פתחים עליונים, ויצירת סחרור אוויר בחלליםהשונים של המבנה בעונת הקיץ ובעונת החורף
יצירת משבי רוח טבעיים בחללי המבנה השונים, בפרט בעונת הקיץ הטמעת אוויר צח, המשפר את איכות החיים במבנה ואת הבריאות בו הורדת רמת הלחות במבנה, במגמה למנוע עיבוי והופעת עובש, ובכך לשפר משמעותית את רמת הבריאות ותחושתם הכללית של האנשים המאכלסיםאת המבנההשארת עלותו של המבנה כשהייתה, שכן נדרש רק תכנון נכון של פתחי המבנהאוורור טבעי אינו מחליף את מערכות מיזוג האוויר, אך בהחלט יכול להקטין את תפוקתן ואת הוצאות האנרגיה בגינן. |